רשת הפדופילים מירושלים: חשודים שוחררו בשל קושי לתרגם עדויות ילדים לכתבי אישום

ניר חסון ואורי בלאו (הארץ)
23.09.2011

לפני שבועיים, בשעת לילה, נראה מחזה יוצא דופן בגינה ציבורית קטנה בנחלאות שבירושלים. תושבי השכונה, החרדית-אך-הטרוגנית, פלשו לגינה הציבורית המטופחת והרסו אותה מהיסוד. מוקדם יותר באותו ערב עצרה המשטרה את האדם שטיפח את הגינה הזאת והקדיש את זמנו לפעילות ספורט בה. האיש, ס', דמות מוכרת למדי בשכונה ובירושלים, נחשד בהשתייכות לרשת פדופילים אשר פעלה בשכונה הקטנה ללא מפריע. עכשיו ביקשו התושבים להרוס את המקום שלדבריהם שימש אותו כדי להתקרב לילדיהם. ס' - הם טוענים - היה המוח שמאחורי הרשת, אשר מנתה לא פחות מעשרה תוקפים ופעלה במשך שנים, בבתים, בכוכים ובגנים. עשרות רבות של ילדים, כנראה יותר ממאה, מהשכונה ומחוץ לה, היו לקורבנותיה.

פרשת הרשת הפדופילית בנחלאות התפוצצה בחודש אוגוסט, עם מעצרם של ארבעה חשודים, אחד מהם כבר נעצר כמה חודשים לפני כן ושוחרר. ס', שנעצר לפני שבועיים, היה החשוד החמישי - וההורים קיוו כי זו תחילת התיקון של השבר הגדול שפקד אותם. ואולם, תקוותיהם נכזבו בהדרגה. לפני כחודש הגישה עו"ד שלומית בן יצחק מפרקליטות מחוז ירושלים כתבי אישום בפרשה, וההורים גילו כי אלו הוגשו רק נגד שניים מהמעורבים, ב' ופ'. ואף שכתבי האישום מתארים מעשי סדום, מעשים מגונים קשים ואונס, הם מתייחסים לחמישה ילדים בלבד. אפילו הספקנים ביותר בגופי החקירה והרווחה מודים כי זהו רק חלק קטן ממקרי התקיפה - והמשטרה לבדה חקרה יותר מ-40 ילדים.

נגד שני חשודים נוספים עדיין נשקלת האפשרות להגיש כתבי אישום, אך הם שוחררו ממעצר. ואולם, מה שאכזב את ההורים יותר מכל, מה שהניע אותם לחשוב כי המעצרים לא בישרו בסופו של דבר את התיקון המיוחל, הוא שחרורו של ס'. ס' - "המפעיל", כפי שמכנה אותו אחד ההורים - שוחרר ממעצר כעבור שבוע ושב להסתובב בשכונה. יחד אתו חזר במלוא עוצמתו הסיוט שמטלטל את הקהילה הקטנה.

מקורב לחקירה טוען כי הסיבה לפער העצום שבין סיפורי ההורים והעדויות הקשות ובין תוצאתם המשפטית היא פעילות ההורים עצמם. ההורים, הוא אומר, שיבשו שלא במתכוון את מהלכי החקירה. השיחות וה"חקירות" שניהלו עם ילדיהם פגעו באמינות הדברים שמסרו הילדים לחוקרי הנוער; יש הורים שאף הציגו לילדיהם תמונות של החשודים לצורך זיהויים, פעולה שפסלה את עדויותיהם. בלשון המשפטית זה מכונה "זיהום עדויות".

ההורים, מצדם, מדגישים כי שיתפו פעולה עם הרשויות מהרגע הראשון. רבים מהם חרדים, אך בניגוד לדימוי המקובל הם לא הסתירו דבר, תיארו את מה שסיפרו להם ילדיהם בלי כחל וסרק ועודדו את הילדים לדבר. רק אחר כך, הם אומרים, גילו כי הבעיה לא היתה חוסר שיתוף פעולה, אלא להפך - הלהיטות לבער את הנגע מתוכם.

בתמלילי החקירות, הנחשפים כאן לראשונה, עולים הקשיים שברתימת ילדים למערך ראיות פליליות - קשיים המשותפים לכל התיקים שילדים במרכזם. אתם עולה גם הקושי הייחודי לפרשה - זה הנובע מהיקפה ומהמקום שבו קרתה.

האיש שהטיל עונשים

הידיעה שיש בקרבם קבוצת פדופילים הכתה בתושבי השכונה בעוצמה אדירה. בשכונה הקטנה, הידועה בפלורליסטיות ובפתיחות שלה, מתגוררים בדו קיום וכבוד חרדים דוברי יידיש, חובשי כיפות אמריקאיות, ברסלבים ואפילו חילונים. כולם מעידים שלפני המקרה היתה זו שכונה פתוחה, נותנת אמון. "זו שכונה עם תמימות שלא תמצא בשום מקום במאה ה-21. ופתאום הם מוצאים את עצמם מדברים על אונס ומעשי סדום. אלו מלים שמעולם לא נשמעו במקום הזה", אומר אחד התושבים.

ג' ור', זוג חרדים תושבי השכונה, נמנים עם הנפגעים הישירים של הפרשה. לפני כמה שנים החלו לחוש שמשהו אינו כשורה בהתנהגות ילדיהם; הילדים סבלו מבעיות התנהגות שונות. ג' ור' לא היססו. הם פנו למטפלים משפחתיים ולפסיכולוגים של ילדים כדי לאתר את הבעיה. "אמרו לנו שאנחנו חסרי ביטחון, אמרו שהילדים דור שלישי לשואה, היו שאמרו שזו אשמתו של בעלי, והיו שאמרו שזו אשמתי", מספרת ר'.

רק לפני עשרה חודשים התגלתה הסיבה האמיתית. שכנה לשעבר התקשרה וסיפרה להם שבנה שב הביתה עם סימני חבלה באיבר מינו. השכנה גם הזכירה את שמו של ב', החשוד הראשון בפרשה ואחד מהשניים שהוגש נגדם כתב אישום.

"ואז ירד לי האסימון", מספרת ר'. "התחלנו לשאול את הילדים. אחד מהם ענה: 'הוא לא עשה מעשים רעים, רק עשה לנו עונשים'. כשביקשתי שיסביר הוא תיאר מעשי סדום, מעשים מגונים ואונס. זה ילד בן 4 וחצי, אין לו מאיפה להמציא, אין לו מאיפה לדמיין".

ב' התגורר סמוך מאוד לביתם של ג' ור' והיה מוכר בשכונה כרפה שכל. "האבסורד היה שאני הייתי המגן שלו בשכונה", אומר ג'. "כשהבן שלי העלה נגדו האשמות, חשבתי שמתפקידי לרחם עליו ולכעוס על הבן, וזה רק הקשה עליו יותר. במקום שההורים שלו יגנו עליו הם תמכו באויב הכי גדול שלו".

להערכת ההורים, שלושה מילדיהם נפלו קורבן למעשיו של ב'. כל השלושה סובלים מתסמיני פוסט טראומה ומקבלים טיפול פסיכולוגי.

מאז התוודעו לתקיפה שבים ההורים ומגלים עוד ועוד נדבכים של התעללות, עוד רמזים על העולם המסויט שילדיהם חיו בו. "יש לבן פוביה מאש, הוא לא נותן לי להדליק נרות שבת ואני צריכה להוציא אותו מהחדר", מספרת ר'. לימים סיפר הילד להוריו כי ב' תפס אותו פעם משחק במצית והעניש אותו באלימות פיסית ומינית קשה. "הוא אמר לו: אני עושה לך את זה כדי שתדע לא לגעת באש", אומר ג'.

במקרה אחר גילו ההורים, לטענתם, כי ב' קבע חוק. בכל פעם שהאם יוצאת לחנות המכולת על הילדים לבוא לביתו לסדרת התעללויות. "באחת הפעמים הילדים התחננו שאקח אותם אבל סירבתי, כי המטפלים אמרו שאני לא קשוחה מספיק. כשחזרתי ראיתי את שלושתם צורחים. לא הבנתי מה קרה".

ההורים הגישו תלונה למשטרה מיד כשהתגלו המעשים. החקירה שנפתחה הובילה לבסוף להגשת כתב אישום ראשוני נגד ב'.

בשלב ההוא לא העלה אף אחד בדעתו שיש יותר מתוקף אחד ויותר מילדים אחדים. ואולם, ככל שחלף הזמן החלו לדבר עוד ועוד ילדים. הם תיארו בפרוטרוט מעשי אונס וסדום, צפייה בסרטים פורנוגרפיים, עונשים גופניים קשים על "הפרות משמעת" וצפייה באונס או בהתעללות באחר. לטענות ההורים, כמעט כל ילד שהתגורר במקום, או אפילו הגיע לביקור, היה יעד להתעללות. "שמנו לב שאנחנו מעין בקטריה. שכל מי שהגיע נדבק. אחיינית באה לשבת והתברר שנחשפה לסרטים פורנוגרפיים", מספר ג'.

"כבר היו לנו מקרים של תקיפה של 70 או 80 ילדים, אבל ב-30 שנותי במקצוע לא ראיתי ברוטליות כזאת. זה קורע לי את הלב", אומרת דבי גרוס, מנהלת מרכז הסיוע לנשים דתיות המלווה את המשפחות.

אלטיא שטיינהערץ, מומחית לטראומה המסייעת בהתנדבות להורים, מתקשה לעצור את דמעותיה כשהיא מתארת את אחד הסיפורים ששמעה, על אח שאולץ לצפות באחותו נאנסת. "כל מי ששמע את הסיפור הזה יודע שהוא אמיתי. בגלל הסיפור הזה לא ישנתי שבוע שלם".

כיצד ייתכן שבשכונה כה קטנה, ברדיוס של כחמישים מטרים, מתגוררים לכאורה לא פחות מארבעה גברים העוסקים רוב יומם בציד ילדים, ביחד או לחוד, בהתעללות בהם ובגיוס מבוגרים נוספים לתקיפה מינית בצוותא? התושבים מסבירים כי בין דיירי השכונה גם מבוגרים בודדים רבים, חלקם בעלי צרכים מיוחדים. מנהיג החבורה ס', הם טוענים, פעל ביניהם כמגייס. "האנשים האלה מובטלים ולא מתייחסים אליהם, הם מחפשים קצת ריגושים ויש מי שגייס אותם", טוען אחד ההורים.

"רובה לא אמיתי"

חקירתו של מ', שעדותו היא הבסיס לכתב האישום נגד ב', ארכה שעות אחדות. מתמליליה עולה ילד אינטליגנטי שתיאוריו קוהרנטיים. תחילה וידא החוקר כי הוא מבחין בין אמת לדמיון. "אני מבקש שיספרו לי... רק את הדברים הנכונים שקרו להם ואני רוצה להיות בטוח שאתה יודע מה זה להגיד משהו נכון ומשהו לא נכון..." הוא אמר לילד. "אם אני אגיד למשל שאתה עומד עכשיו, זה יהיה נכון או לא נכון?"

מ': "לא נכון, אני יושב".

"... אז אני רואה שאתה יודע מה זה להגיד משהו נכון ומשהו לא נכון... עכשיו, אם אני שואל אותך משהו שאתה לא יודע, אז תגיד שאתה לא יודע... בסדר?"

רק אחרי ההקדמות הללו נכנס החוקר לעובי הקורה. הוא הציג לפני מ' את תמונתו של החשוד וזה ענה מיד: "שיחקתי אתו במקווה והרבה פעמים הייתי בבית שלו... היינו קבוצות שהגיעו אליו... דפקנו על הדלת והוא פתח... היינו צריכים לעשות סיבובים מחוץ לבית שלו כדי שלא ישמעו בחוץ מתי שהוא הרביץ... הוא הראה לנו סרטים של 'שפירצ'קס', של אנשים לא צנועים, ואמר שככה כתוב בתורה... הוא אמר לנו לא לגלות להורים ומי שהיה מגלה היה מרביץ לו עם רובה לא אמיתי וזה כאב".

הרובה שמ' מדבר עליו חוזר שוב ושוב בתיאורי הילדים על משטר האימה שהטיל עליהם ב'. ההורים מספרים כי הוא נהג לאיים שיירה עליהם, ירצח את אחיהם הקטנים או ישרוף את ביתם.

בחקירתו הכחיש ב' את המעשים שייחסו לו הילדים. הוא אמנם אישר כי "הכנסתי ילדים הביתה, שיחקתי איתם דמקה, ויש כאלה... ששיחקתי איתם שיווי משקל", אבל הכחיש מכל וכל כי תקף אותם מינית.

עורך דינו, רועי פוליטי, מגיב: "הסיפור הזה הוא דוגמה מזעזעת להפיכת אדם, שכל חטאו בהפרעת אישיות הדנה אותו לחיים בשולי החברה, למפלצת שדמה מותר. במשך כמה שבועות הניעה היסטריה ציבורית בשכונת מגורי הנאשם תהליך שראוי להפוך לנושא למחקר סוציולוגי. במסגרתו הפכו שמועות לתלונות, והתגבש סיפור שלפיו יותר מ-50 ילדים נאנסו על ידי הנאשם ועל ידי אחרים באופן יומיומי במשך שנים, אולצו להשתתף באורגיות המוניות וסבלו התעללות מינית חריגה. כל זאת בלי שאיש ישים לב להיעלמם המוזר במשך שעות בכל פעם, לפצעים על גופם או לאינדיקציות מתבקשות נוספות. הנאשם כופר בהאשמות נגדו ויוכיח את חפותו המוחלטת בבית המשפט".

הקו בין נכון ללא נכון

עדותו של מ' הפכה לבסיס לכתב אישום לאחר שחוקרו קבע כי הוא "עקבי ומשתדל להיצמד לעובדות רלוונטיות שאותן הוא דולה מזיכרונו... אני מעריך שיוכל למסור עדות בבית המשפט". אך לא זה היה המצב במקרים רבים אחרים. במקרים הללו קבעו החוקרים כי לנוכח מעורבות ההורים "לא ניתן לקבוע ממצאי מהימנות". הקביעה הזאת, מבהירים מקורבים לפרשה, אין פירושה שילד משקר אלא שלא ניתן לקבוע אם מה שהוא אומר נכון לחלוטין. אבל התוצאה אחת: רוב החשודים בפרשה שוחררו לבתיהם, לאימת ההורים.

אנשי מערכת המשפט ואנשי המקצוע המעורבים בפרשה דווקא מסכימים שגם אם ישנן הגזמות בסיפורי הילדים, הגרעין הוא אמת. גרוס בתורה מדגישה שאין לה ספק באמיתותם של חלק ניכר מסיפורי הילדים. "אני לא חושבת שילד מסוגל להמציא סיפורים כאלו", היא אומרת. "אתה לא יכול להמציא דבר כזה גם כשאתה חשוף לעיתונים, לאינטרנט ולטלוויזיה. וילד חרדי ודאי לא יכול להמציא סיפורים כאלו".

"ברור לי שזו לא המצאה, יש מסה גדולה מאוד של ילדים שנפגעו", אומר גם אדם המקורב מאוד לחקירה אך מסייג: "אבל כשילד מספר שנפגע ואומר שזה קרה רק פעם אחת, ואז חוזר ואומר שזה קרה שלוש פעמים כי אמא הזכירה לו, זו בעיה. יש לנו ילד שסיפר סיפור חמור ביותר, עם התחלה אמצע וסוף, אבל בסוף התברר שההורים הראו לו את התמונה של החשוד וזה פסל את העדות כולה. התמונה המצטיירת היא שההורים גרמו נזק. הידיעה שאולי יש פדופילים חופשיים בחוץ בהחלט מעוררת תחושה קשה. אבל בהחלט קיימת גם אפשרות אחרת, שלא הכל נכון. וקשה מאוד לברור את הנכון ממה שעשוי להיות לא נכון".

אחת הסוגיות שהטרידה את המשטרה - ומטרידה גם את עו"ד רועי פוליטי - היתה העובדה שמרבית הילדים החלו לספר את שאירע להם לכאורה בדיוק באותו הזמן. הילדים והוריהם נשאלו על כך בחקירות, ואחד מתושבי השכונה אף נחקר באזהרה על שיבוש הליכי חקירה.

ההורים, מצדם, מודים כי ייתכן ששגו, אבל מפנים אצבע מאשימה אל המשטרה. "אנחנו חדשים בזה. הם היו צריכים להגיד לנו מה לעשות ומה לא", אומר תושב השכונה. ההורים גם מצביעים על בעיות בחקירת המשטרה. בין השאר, על הזמן שעבר עד שנערך חיפוש בבתי החשודים, דבר שאפשר להם להעלים ראיות. "אני מבין את הבעיה עם עדות הילדים. אבל למה לא היתה יוזמה של המשטרה?" מוסיף אחד התושבים. עכשיו, לנוכח כתבי האישום הדלילים, אומרים ההורים, לא ימהרו לפנות שוב למשטרה עם שמות נוספים.

"רצחו להם את הנשמות. אנחנו הגברים עוד איכשהו חיים, אבל הנשים שלנו לא חיות. הן בטראומה מתמשכת", אומר ג'. וח', האומר כי חמישה מבין ילדיו נפלו ברשת, מוסיף: "מבין החמישה אתה מרגיש את זה על שלושה. אבל הכי מפחיד אלו השניים שאתה לא רואה עליהם כלום. אתה לא יודע מתי זה ייצא. השם יעזור שזה יעבור, אבל זה מאוד מפחיד. לא נהיה רגועים עד שלא נלווה את הילדים האלו לחופה ושיהיה להם בן ראשון. אז נוכל לומר ששכחנו מזה".

אבל לא רק ההורים חשים עתה שהם ניצבים על אדמה לא יציבה. השכונה כולה השתנתה. "פעם היינו ידועים כשכונה פתוחה, עכשיו הכל נעלם. היום, כשמופיע אדם זר בבית הכנסת, הגבאי אומר לו לא לבוא יותר. זה דבר שלא קרה מעולם", אומר תושב השכונה. ח' מצביע על גני המשחקים והמרחבים הציבוריים שהתרוקנו מילדים בעקבות הפרשה. "החצרות היו שוקקות, היום שקט. לי יש תשעה ילדים והדלת של הבית נעולה, אף אחד לא יוצא". גרוס מבינה מאוד לרוחם. "זו קהילה פשוטה, תמימה, שנחת עליה צונמי והם פשוט לא ידעו מה לעשות עם זה. זה פיגוע בגודל קטסטרופלי", היא אומרת.

ראשי הקהילה דווקא מפגינים יכולת התמודדות. הם פנו לעורך דין כדי שינסה לשנות את דעתה של הפרקליטות ביחס לחשודים הנוספים. במקביל הם הקימו קרן, אספו תרומות והחלו לממן טיפולים אינטנסיביים, אישיים וקבוצתיים, לילדים ולמשפחות.

בעצת הפסיכולוגים המטפלים בילדי השכונה אף נראה בה לפני כחודשיים מחזה יוצא דופן: בתשע וחצי בלילה, כשהגיעו השוטרים לביתו של פ', המתינו להם עשרות הורים וילדים במרפסות ובחלונות, כדי לצפות בהם פושטים על הבית, עוצרים את דיירו ומחרימים ציוד. הפסיכולוגים חשבו שמראה המעצר יחזק את ביטחונם של הילדים. "אחרי שהוא נעצר היתה כאן אווירה חגיגית", מספר אחד השכנים.

עכשיו, אומרים הורים לילדים שהותקפו, מפחיד אותם דבר אחד יותר מכל: הרגע שבו יגלו ילדיהם כי החשודים לא בכלא כפי שהבטיחו להם.

תגובת המשטרה: בכירים במשטרת ירושלים דוחים על הסף את טענות ההורים על אופן ניהול החקירה. הם מוסרים כי מיד עם קבלת התלונה נפתחה חקירה נמרצת בשיתוף חוקרי הילדים של משרד הרווחה, אשר גבו עדויות מהילדים. עד היום נעצרו חמישה מעורבים. נגד שניים הוגש כתב אישום ונגד שלושה נוספים יוגשו בקרוב כתבי אישום על ידי הפרקליטות.